סיפור הכרות

בדרך היוגה

​

היוגה פגשה אותי במפתיע בברזיל.

  גרתי תקופה בכפר קטן של חמישה רחובות בלבד על האוקיינס השקט והגיע לשם מורה ליוגה מארצות הברית. בכל יום תרגלתי תרגול אינטנסיבי של אשטנגה יוגה. תחילה לא הבנתי איך גוף האדם אמור לעשות את התנוחות המורכבות האלה, אך משהו שם, גם בתוך התרגול האינטנסיבי ביותר, גרם לי לתחושת שקט פנימי עמוק.

מאז תרגלתי באופן יום יומי. את דרכי כמורה

התחלתי עוד על חופי ברזיל כאשר לתרגולים שלי  הצטרפו אנשים נוספים.

כאשר חזרתי לארץ חלמתי להיות מורה ליוגה אבל עקב המגבלה שיש לי (עברתי ניתוח בצעירותי וכיום יש לי קיבוע מתכתי לאורך כל עמוד השדרה שמגביל בתנועה) חשבתי שלעולם לא אצליח להיות מורה.

לקח לי 20 שנה עד שהגשמתי את החלום. כאשר

הלכתי בדרך היוגה הבנתי במסע הזה שיוגה זה לא רק תרגול אסנות (תנוחות), אלא התפתחות ברמת התודעה, פיתוח ראיה צלולה ויחס מיטיב לעצמי ולעולם.

​

כאשר הייתי מוכנה לכך, הגעתי למורתי גלית לוין ובמסגרת מכללת קדן למדתי 3 שנים של יוגה תרפיה. 

כיום אני מלמדת יוגה בקבוצות ומטפלת באופן פרטני

ביוגה תרפיה. 

​

את עולם המדיטציה והמיינדפולנס פגשתי לראשונה בהיותי סטודנטית צעירה לעבודה סוציאלית, בזכות מרצה יקרה שאירגנה קבוצה קטנה של סטודנטים ולימדה אותנו לעצור רגע. זו הייתה תקופה אינטנסיבית ומבלבלת בחיי, ותרגול מדיטציה היווה עבורי עוגן בתוך המים הסוערים. 

אחרי לידת בתי השניה חוויתי דיכאון לאחר הלידה. לא אובחנתי, אך בהיותי מטפלת, הבנתי שמשהו אינו כשורה ומצריך התייחסות ותשומת לב. הדרך שמצאתי לסייע לעצמי הייתה מדיטצית מיינדפולנס, שאיפשרה לי להתחבר לרגע הנוכחי, להנות ממתנותיו ולהמשיך לתפקד ביום-יום. 

מאז למדתי הנחיית קבוצות בשיטת MIND BODY CENTERING והנחיתי קבוצות של אנשים המתמודדים עם טראומה.  

במהלך השנים למדתי כלים נוספים רבים כגון התמקדות וקונסטלציה משפחתית וחקרתי את החיבור בין הגוף לנפש כאשר ליוויתי אנשים המתמודדים עם מחלות , טראומות ואובדנים.

היום אני לומדת פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס בתוכנית של אוניבסרסיטת בר אילן ומרכז לחינוך הקשוב, ומיישמת את הידע במפגשים טיפוליים.

​